טום סזקי יסביר לכם מה לעשות עם הפרשות של תולעים
Include Israel
ב-2001 נסע טום סזקי, אז סטודנט טרי באוניברסיטת פרינסטון, לבקר זוג חברים במונטריאול. במרתף הבית הציגו החברים לסזקי את מערך גידול התולעים שלהם, שאותן האכילו בשאריות מהמטבח ובזבל אורגני. מערך הגידול נועד לאסוף את הפרשותיהן של התולעים ולהשתמש בהן כדי לדשן את הצמחים שהחברים גידלו. סזקי הבין שיש פה משהו, רעיון מבריק, והחליט למנף אותו: להפוך את דשן התולעים למוצר ולמכור אותו. סזקי חזר לפרינסטון, ובנה מבנה עץ שבו זחלו התולעים, אכלו את השאריות מהמטבח והשאירו את ההפרשות שלהן. הוא לווה 20 אלף דולר, קיבל אישור מהאוניברסיטה להציב את המבנה בשטחה והתחיל לגדל. הוא הבין במהרה שיהיה קשה למכור את ההפרשות בצורתן המוצקה, והפך אותן לנוזל. 
השלב הבא היה להחליט באיזו אריזה יימכרו ההפרשות. מאחר שכסף לא היה לו, סזקי בזז עם חבריו את עמדת המיחזור וארז את הדשן בבקבוקי משקה משומשים שעליהם הדביק תווית חדשה. הדשן הזה היה המוצר הראשון של טרהסייקל (Terracycle), החברה שסזקי הקים במטרה להפוך זבל לכסף. בזכות הרעיון הזה סזקי הוא כיום אחד היזמים הצעירים והמסוקרים ביותר בארה"ב. הבאזז סביב החברה שלו יוצא דופן וכולל כיסוי נרחב ב"וול סטריט ג'ורנל", ב-NBC, ב-BBC ובגופי תקשורת נוספים. "אני עדיין מופתע ונרגש שהגענו למקום הזה וגדלנו כל כך", אומר סזקי בראיון טלפוני ל-Markerweek. "זה היתרון של רעיון טוב: הוא מרגש והפיתוח שלו מעניין".
סזקי החליט לפרוש מהלימודים בפרינסטון כדי להשקיע את כל זמנו בטרהסייקל, וסיפר על כך להורים רק חצי שנה מאוחר יותר - כשהחברה היתה מבוססת והיה מאוחר מדי להתחרט. כיום שותפים בפעילות של החברה 12.5 מיליון איש, ועד כה נתרמו דרכה 1.5 מיליארד דולר.
ב-2003 זכתה טרהסייקל במקום הראשון בתחרות ליזמים אמריקאים, שהפרס הראשון בה הוא השקעה של מיליון דולר. הפרס הוענק בטקס חגיגי שבו פתח סזקי את המסחר בנאסד"ק, אבל אז התברר שההשקעה של מארגני התחרות בטרהסייקל מותנית בוויתור על האג'נדה הסביבתית שלה. סזקי סירב לקבל את הדין, וויתר על הפרס.
אין דבר שארה"ב אוהבת יותר מאשר יזם צעיר, שנראה טוב, דואג לסביבה ולעתיד כדור הארץ ובמקביל לא מוותר על החלום האמריקאי לעשות כסף. סזקי מצהיר כמעט בכל ראיון שהוא לא רוצה לבחור בין האפשרות להתעשר לבין להגיש סיוע לסביבה, אלא לעשות את שניהם במקביל. לפחות מבחינה כספית, זה עובד: ב-2009 היה מחזור החברה 7.5 מיליון דולר, וב-2010 הוא קפץ ל-13.3 מיליון דולר. הנתונים האלה הופכים את טרהסייקל לחברה הצומחת ביותר בין החברות העוסקות בתחום הקיימות.
סזקי יגיע בקרוב ארצה כאורח המרכזי של הכנס "Reuse כהזדמנות עסקית" - כנס ראשון מסוגו שיתקיים ב-3 במארס בפרדס חנה-כרכור, בחסות המשרד להגנת הסביבה, ויעסוק בשימוש חוזר בתחומים שונים.
טרהסייקל משתפת פעולה עם חברות ענק שמפיקות כמויות גדולות של זבל, כמו קוקה קולה, חברת המזון ג'נרל מילס ותאגידי ענק אחרים המייצרים חטיפים, משקאות ועוד. שיתוף הפעולה נעשה במודל שבטרהסייקל מכנים Sponsored waste Corporate - תאגיד אשפה ממומנת. המודל הזה פועל בשני אופנים: במישור אחד, אנשי טרהסייקל מקבלים מהתאגידים את הפסולת שנותרת במפעל ואינם יכולים למחזר. במקביל, החברה אוספת פסולת מאנשים פרטיים: היא מפרסמת באתר שלה את רשימות המוצרים הרלוונטיים, וכל אחד יכול להוריד מהאתר שובר משלוח חינם ולשלוח אותם לחברה. טרהסייקל מדווחת לכל אחד מהתאגידים המעורבים כמה ממוצריו הגיעו אליה, ועל כל פריט שנאסף תורם התאגיד כ-2 סנטים לארגונים או לבתי ספר על פי בחירתו.
מערכת האיסוף הזאת יוצרת רווח לכל הצדדים: התאגידים מרוויחים יחסי ציבור טובים, אנשים פרטיים מרגישים שהם תורמים לסביבה, וטרהסייקל מקבלת חומרי גלם בעלות נמוכה מאוד. מחומרי הגלם האלה מייצרת החברה יותר מ-250 מוצרים שונים: החל בדשן לצמחים, עבור בעציצים צבועים ביד ומוצרי ניקיון ידידותיים לסביבה, וכלה בפריטים למשרד ולבית הספר וחומר בעירה ידידותי לסביבה. והכל מזבל.
למרות העיסוק הרב בסביבה ובאקולוגיה, סזקי אינו מגדיר את עצמו "ירוק" מבחינת ההתנהלות היום-יומית שלו. להפך: לטעמו המשמעות של להיות "ירוק" היא להקריב קורבן ברמת החיים או לשלם יותר על מוצרים והוא מסרב לעשות זאת. בראיון שנתן ב-2008 לאתר Fastcompany.com הוא אמר שהחברה שלו מעניקה פתרונות לאנשים רגילים שאכפת להם מהסביבה, אבל לא מוכנים להקריב דבר - אנשים כמוהו. בעולם של טרהסייקל אפשר להשתמש במוצרים בני קיימא מבלי לשלם יותר או להתפשר. איסוף המוצרים ושליחתם לחברה מאפשר לתרום לא רק לסביבה, אלא גם לארגונים או לבתי ספר.
על פי סזקי, הדרך ליהפך ליזם מצליח מתחילה בהבנה מה רוצים למכור. "לא משנה אם זה מוצר או רעיון - אתה צריך להבין למי אתה מוכר. חשוב לדעת במה עוסקת החברה שאליה אתה פונה. אנשים רבים לא עורכים את המחקר הזה. אם אני רוצה למכור בקבוק של חומר ניקיון לוולמארט אני צריך להכיר קודם לכן את המוצרים שהם מוכרים - כי הם יורידו מוצר אחר מהמדף כדי לפנות מקום לשלי.
"לא מספיק לקבוע פגישה. אתם זקוקים למוצר או לשירות טוב או זול יותר כדי לשכנע את החברות. הדבר החשוב ביותר הוא לנסות שוב ושוב עד שמישהו יסכים למכור את המוצרים שלכם. ברגע שהצלחנו למכור את הדשן לוולמארט, היה קל יותר להגיע לחברות אחרות. הלקוח הראשון הוא תמיד הכי קשה".
השלב הבא היה להחליט באיזו אריזה יימכרו ההפרשות. מאחר שכסף לא היה לו, סזקי בזז עם חבריו את עמדת המיחזור וארז את הדשן בבקבוקי משקה משומשים שעליהם הדביק תווית חדשה. הדשן הזה היה המוצר הראשון של טרהסייקל (Terracycle), החברה שסזקי הקים במטרה להפוך זבל לכסף. בזכות הרעיון הזה סזקי הוא כיום אחד היזמים הצעירים והמסוקרים ביותר בארה"ב. הבאזז סביב החברה שלו יוצא דופן וכולל כיסוי נרחב ב"וול סטריט ג'ורנל", ב-NBC, ב-BBC ובגופי תקשורת נוספים. "אני עדיין מופתע ונרגש שהגענו למקום הזה וגדלנו כל כך", אומר סזקי בראיון טלפוני ל-Markerweek. "זה היתרון של רעיון טוב: הוא מרגש והפיתוח שלו מעניין".
סזקי החליט לפרוש מהלימודים בפרינסטון כדי להשקיע את כל זמנו בטרהסייקל, וסיפר על כך להורים רק חצי שנה מאוחר יותר - כשהחברה היתה מבוססת והיה מאוחר מדי להתחרט. כיום שותפים בפעילות של החברה 12.5 מיליון איש, ועד כה נתרמו דרכה 1.5 מיליארד דולר.
ב-2003 זכתה טרהסייקל במקום הראשון בתחרות ליזמים אמריקאים, שהפרס הראשון בה הוא השקעה של מיליון דולר. הפרס הוענק בטקס חגיגי שבו פתח סזקי את המסחר בנאסד"ק, אבל אז התברר שההשקעה של מארגני התחרות בטרהסייקל מותנית בוויתור על האג'נדה הסביבתית שלה. סזקי סירב לקבל את הדין, וויתר על הפרס.
אין דבר שארה"ב אוהבת יותר מאשר יזם צעיר, שנראה טוב, דואג לסביבה ולעתיד כדור הארץ ובמקביל לא מוותר על החלום האמריקאי לעשות כסף. סזקי מצהיר כמעט בכל ראיון שהוא לא רוצה לבחור בין האפשרות להתעשר לבין להגיש סיוע לסביבה, אלא לעשות את שניהם במקביל. לפחות מבחינה כספית, זה עובד: ב-2009 היה מחזור החברה 7.5 מיליון דולר, וב-2010 הוא קפץ ל-13.3 מיליון דולר. הנתונים האלה הופכים את טרהסייקל לחברה הצומחת ביותר בין החברות העוסקות בתחום הקיימות.
סזקי יגיע בקרוב ארצה כאורח המרכזי של הכנס "Reuse כהזדמנות עסקית" - כנס ראשון מסוגו שיתקיים ב-3 במארס בפרדס חנה-כרכור, בחסות המשרד להגנת הסביבה, ויעסוק בשימוש חוזר בתחומים שונים.
טרהסייקל משתפת פעולה עם חברות ענק שמפיקות כמויות גדולות של זבל, כמו קוקה קולה, חברת המזון ג'נרל מילס ותאגידי ענק אחרים המייצרים חטיפים, משקאות ועוד. שיתוף הפעולה נעשה במודל שבטרהסייקל מכנים Sponsored waste Corporate - תאגיד אשפה ממומנת. המודל הזה פועל בשני אופנים: במישור אחד, אנשי טרהסייקל מקבלים מהתאגידים את הפסולת שנותרת במפעל ואינם יכולים למחזר. במקביל, החברה אוספת פסולת מאנשים פרטיים: היא מפרסמת באתר שלה את רשימות המוצרים הרלוונטיים, וכל אחד יכול להוריד מהאתר שובר משלוח חינם ולשלוח אותם לחברה. טרהסייקל מדווחת לכל אחד מהתאגידים המעורבים כמה ממוצריו הגיעו אליה, ועל כל פריט שנאסף תורם התאגיד כ-2 סנטים לארגונים או לבתי ספר על פי בחירתו.
מערכת האיסוף הזאת יוצרת רווח לכל הצדדים: התאגידים מרוויחים יחסי ציבור טובים, אנשים פרטיים מרגישים שהם תורמים לסביבה, וטרהסייקל מקבלת חומרי גלם בעלות נמוכה מאוד. מחומרי הגלם האלה מייצרת החברה יותר מ-250 מוצרים שונים: החל בדשן לצמחים, עבור בעציצים צבועים ביד ומוצרי ניקיון ידידותיים לסביבה, וכלה בפריטים למשרד ולבית הספר וחומר בעירה ידידותי לסביבה. והכל מזבל.
למרות העיסוק הרב בסביבה ובאקולוגיה, סזקי אינו מגדיר את עצמו "ירוק" מבחינת ההתנהלות היום-יומית שלו. להפך: לטעמו המשמעות של להיות "ירוק" היא להקריב קורבן ברמת החיים או לשלם יותר על מוצרים והוא מסרב לעשות זאת. בראיון שנתן ב-2008 לאתר Fastcompany.com הוא אמר שהחברה שלו מעניקה פתרונות לאנשים רגילים שאכפת להם מהסביבה, אבל לא מוכנים להקריב דבר - אנשים כמוהו. בעולם של טרהסייקל אפשר להשתמש במוצרים בני קיימא מבלי לשלם יותר או להתפשר. איסוף המוצרים ושליחתם לחברה מאפשר לתרום לא רק לסביבה, אלא גם לארגונים או לבתי ספר.
על פי סזקי, הדרך ליהפך ליזם מצליח מתחילה בהבנה מה רוצים למכור. "לא משנה אם זה מוצר או רעיון - אתה צריך להבין למי אתה מוכר. חשוב לדעת במה עוסקת החברה שאליה אתה פונה. אנשים רבים לא עורכים את המחקר הזה. אם אני רוצה למכור בקבוק של חומר ניקיון לוולמארט אני צריך להכיר קודם לכן את המוצרים שהם מוכרים - כי הם יורידו מוצר אחר מהמדף כדי לפנות מקום לשלי.
"לא מספיק לקבוע פגישה. אתם זקוקים למוצר או לשירות טוב או זול יותר כדי לשכנע את החברות. הדבר החשוב ביותר הוא לנסות שוב ושוב עד שמישהו יסכים למכור את המוצרים שלכם. ברגע שהצלחנו למכור את הדשן לוולמארט, היה קל יותר להגיע לחברות אחרות. הלקוח הראשון הוא תמיד הכי קשה".